מנהיגות אותנטית
מסתבר, שככל שאנו מתקדמים בארגון, האומץ הנדרש מאיתנו כדי להישאר אותנטיים, הולך ומתעצם.
הדמות שמתפתחת איתנו, לעיתים הופכת להיות גדולה יותר מה"אני" האמיתי.
מנהלים רבים נאחזים בדמות הזו, בעיקר במעבר לתפקיד חדש, כתוצאה ממיזוג בארגון או כל שינוי דרמטי אחר וככל שעובר הזמן, מאמצים יותר ויותר את הדמות החדשה ובסגנון הניהול מופיעים פחות סימני שאלה ויותר סימני קריאה.
ומה קורה לכפיפים? הם מרגישים את נטישת האותנטיות אשר מחלחלת גם בהם.
גם הם מתחילים לשחק את המשחק ואנו עדים, לעיתים לישיבות שהופכות להצגה, בה כל אחד מהמשתתפים מנסה להיות "הדמות הטובה ביותר" ושוכח להיות הוא עצמו.
בארגון כזה, למידה הנובעת מצניעות ומשאילת שאלות והצגת הטעויות כפי שהן, הופכת להיות מאיימת. היא מתחלפת ביהירות ארגונית, שגוזלת אנרגיה רבה ולבסוף מביאה אותנו אל משבר שממנו קשה מאוד לצאת.
מנהיגים אותנטיים הם אלו אשר וויתרו על הדמות שלהם, ומוכנים להיות מי שהם בכל מקום.
זה נשמע טבעי ופשוט, אך זהו האתגר הקשה ביותר שניצב בפני המנהיג. החיבור לאמת מתחיל מבפנים, נדרש תהליך פנימי של היכרות אמיתית עם האני ועם הדמות שלי. תהליך כזה מייצר קבלה פנימית של הצדדים השונים שבי, לרבות אלו שאנו בוחרים לעיתים לא לראות, כמו הפחד למשל.
לאחר הקבלה העצמית, מתמודד המנהיג גם עם שינוי מערכות היחסים בסביבתו, זהו שינוי המחייב אומץ רב. הוא משנה מערכות יחסים קיימות עם הצוות שלו, המנהלים הממונים עליו ועם הקולגות שלו.
המנהיגות האותנטית, אינה עוד כלי טקטי לרתימת האנשים. היא מעבר לשלב בחיים אשר משנה את מערכת היחסים של המנהיג עם עצמו ועם סביבתו. מנהיג אותנטי, משרה סביבו אוירה של למידה, התפתחות, פתיחות ארגונית וקבלת האחר כפי שהוא. אנרגיות שקודם הושקעו בחשדנות והסתרה, מותמרות לאנרגיות של שותפות, כנות ויצירה משותפת לצד התפתחות אישית.
זוהי המנהיגות שמקפיצה למדרגה הבאה– מנהיגות שאחד מאבני היסוד שלה היא האמת.
